<h1>ראבי"ה סימן תק"ל</h1>
<h2>דף לה:</h2>
והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם כמו שכתבתי לעיל ממדרש רבי תנחומא. וזה שייסד הפייט בסדר [העבודה] והכהנים והעם וכו' עד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ותנן [ל"ט ע"א] (ו)נתנם על שני השעירים ואמר לה' חטאת והן עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (וכו'), ותניא כי שם ה' אקרא וגו' אמר משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הכינו הברכה.
<h2>דף לו:</h2>
תנו רבנן וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת הרצאת דברים הכתוב מדבר [אתה אומר בהרצאת דברים] או אינו אלא בהרצאת דמים וכו'. ומסקנא בהרצאת דברים הכתוב מדבר, דהיינו וידוי, דתניא כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי וכו' וכן בשעיר המשתלח הוא אומר [ויקרא ט"ז] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם וגו' וכן במשה אומר [שמות ל"ד] נושא עון ופשע וחטאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עונות אילו זדונות וכו' אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר [תהלים ק"ו] חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בדניאל הוא אומר [דניאל ט'] [חטאנו והעוינו והרשענו ומרדנו] אלא מה שאמר משה [נושא עון ופשע וחטאה אמר משה] לפני הקב"ה בשעה שחוטאים ישראל לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות, ואמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כחכמים פשיטא מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי מאיר דמסייעי ליה קראי, וידוי דשעיר, קא משמע לן. ההוא דנחית קמיה דרבי אבא אמר [כרבי מאיר אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר אמר ליה] כרבי מאיר סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה. ובתורת כהנים תניא בהדיא כרבנן חטאתי עויתי פשעתי. ובתשובת הגאונים ובהלכות גדולות ובפירוש רבנו חננאל ובספר אבן העזר של רבינו זקיני פסקו כולם כחכמים. וכי היכי דפליגי רבי מאיר וחכמים בוידוי של פר הכי נמי פליגי בתוספתא רבי מאיר ורבי יוסי בוידוי של שעיר המשתלח. והלכתא כרבי יוסי [לגביה] דרבי מאיר, ותו רבנן שייכי כוותיה. [ל"ז ע"א] תניא מנין שוידוי של יום הכיפורים, באנא השם נאמר כאן כפרה, [ויקרא ט"ז] וכפר בעדו, ונאמר בחורב כפרה מה להלן באנא, דכתיב [שמות ל"ב] אנא חטא העם הזה, אף כאן באנא ומנין שבשם, שהיה אומר אנא השם, נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם, דכתיב [דברים כ"א] כפר לעמך ישראל אשר פדית ד', אף כאן בשם. (ובסדר) ובתורת כהנים [אחרי פרשה ב'] ובסדר המשנה כתיב בשניהם אנא השם ובספר אחר נמצא הראשון אנא השם והשני אנא בשם. וכן תניא בפרק שני דיומא בתוספתא כיצד מתודה אומר אנא השם עויתי וכו' אנא בשם כפר נא וכו'. ובירושלמי [פ"ג ה"ז] גרסינן תני כיצד מתודה אומר אנא השם עויתי וכו' אמר רבי חגי בראשונה אומר אנא השם ובשניה אומר אנא בשם ובפירוש רבנו חננאל כתיב לא משגחינן בדרבי חייא כלפי מתניתן וגם כן ראיתי בתלמוד הירושלמי לשון הזה, ועוד יש לומר כיון שאין בתוספתא אנא השם בתחילה כלל בא רבי חגי לומר בתלמוד ירושלמי שבראשונה ובשניה מזכיר ובשניהם אומר אנא השם. והרואה טעה, עד כאן לשון רבנו חננאל. ודבריו מגומגמים. ובסדר רבינו שלמה הבבלי יסד שניה אנא השם. אבל בסדר אתה כוננת יש בראשונה אנא השם ובשניה אנא בשם. ונראה בעיני שכיון שפירש רבי חגי בירושלמי בראשונה אנא השם ובשניה אנא בשם דהכי עבדינן, דאמוראי בקיאין בגירסת המשנה טפי מינן, וסבורני דאנא השם הוא אומר [בראשונה] ובשניה אנא בשם אלא שהמשנה נכתבה בלשון [ה]עולם.
<h2>דף לט:</h2>
תניא עשרה פעמים מזכיר כהן גדול את השם שלשה בוידוי ראשון [ו]לפני ה' תטהרו (ו)אחד מהם בכל וידוי [ושלשה בוידוי שני] ושלשה בוידוי שלישי ואחד בגורלות. ועל כל אזכרה היו מברכים וכורעים לכבוד השם, וכן נמצא בספרי החיצונים כשמסר רבי נחוניא בן הקנה את השם לתלמידיו שצוה להם לכרוע וליפול על פניהם. וכן אנו עושין לזכרון ודוגמא. והפייט יסד ואף הוא היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכים, שהיה מאריך בשם בנעימות קולו עד שיהיו גומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואז עונים תטהרו. ובגמרא דידן ליתא. וכן היה עושה בכל הוידוים שהיה מזכיר את השם.
<h2>דף פז:</h2>
ואחרי שגומר תפלת מוסף [פותח] באשרי יושבי כדי להפסיק בין תפלת מוסף לתפלת מנחה, וכן כתב בסדר רב עמרם. אבל אנו נוהגין לפתוח באשרי יושבי אחר גמר תפלת המנחה כדי למהר שלא יעבור זמן תפלת המנחה, וכך קבלתי. ומפיק ספר תורה וקורא באחרי מות פרשת עריות, מאי טעמא כדי שיהפכו לבם לתשובה דנפישי יצרם דעריות והכל רצין אחריה. וכן כתב רב עמרם. ורש"י במסכת מגילה [ל"א ע"א] פירש נמי הכי. וקורין שלשה והשלישי הוא המפטיר כמו בכל תענית, ואינו אומר קדיש. ומפטיר ביונה בן אמתי, שהוא מענין תשובה. ואומר צור העולמים וכו' [כמו] בכל השנה. וגם אומר על התורה ועל העבודה וחותם מקדש ישראל ויום הכיפורים כמו בתפלת יוצר. ואם חל בשבת מזכיר של שבת נמי בהפטורה דיוצר ודמנחה עם יום הכיפורים בחתימה, וכן כתב רב עמרם ורבנו יב"א ורבינו שב"ט, וכן נוהג רבינו אבא מרי, דבכי האי גוונא אמרינן בפרק במה מדליקין [כ"ד ע"ב] יום הוא שנתחייב בארבע תפלות, הילכך הכי נמי במפטיר דיוצר. וסדר ברכותיו כן דמנחתא. ולא דמי לשאר תענית של כל ימות השנה דמסיימין במגן דוד, דהאי עדיף, דאפילו לא היה יום כיפור היה [מפטיר] במנחה מכח שהוא יום התענית, כל שכן הכא. ואפילו של שבת מזכיר, כדפרישית. ומתפלל תפלת מנחה ומתודה כמו בתפלת יוצר ואומר אבינו מלכנו ומסיים כביוצר ובמוסף. ובנעילה כהנים נושאין את כפיהן אבל לא במנחה. ובחיבור זה מפורש בריש פרק בשלשה פרקים בשנה. ויש שאינו אומר במנחה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו' אלא שלום רב וכו' מפני שאין בה נשיאת כפים, אבל אנן לא נהגין הכי. והכל פירשתי שם. ופותח אשרי כניהוגים ומתפלל תפלת נעילה. ובמסכת תעניות פירשתי זמנה. ואומר חתמינו בספר חיים, וכן במחיה מתים חותם יצריו לחיים. וכן בכל [מקום] מזכיר חתימה במקום כתיבה וגם בהודאה וגם בעושה שלום. ואומר מה נאמר לפניך וכו' אתה נותן יד לפושעים וכו' אתה הבדלת וכו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום הכיפורים וכו' וחותם כמו בערבית וביוצר ובמוסף ובמנחה. ושליח ציבור אינו אומר אבינו מלכינו ומסיים ואומר קדיש. ותוקעין תקיעה אחת פשוטה זכר ליובל והעברת שופר וגו'. ובסדר רב עמרם כתב וגם בתשובת רב פלטי גאון ותוקעין בשופר תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה, קשר"ק, וכן המנהג בשתי ישיבות. ונראה לי דסברת הגאון משום דאמרינן [ר"ה כ"ו ע"ב] שוה יובל לראש השנה לתקיעות ולברכות, ומיהו כולי האי כתקנת רבי אבהו לא עבדינן. ושאלו קמי רבי יצחק ברבי יהודה מפני מה תוקעין קודם שמבדילין, והלא אסור לו לאדם לעשות מלאכה עד שיבדיל. והשיב ודאי מלאכה אסור, אבל תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה ולא אחמיר בה כולי האי כיון שעבר היום, ואפילו בראש השנה שחל להיות בשבת אינה אסורה אלא גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד. והיכא דליכא אלא חדא פשיטא כניהגינו ליכא למיחש להא. ומבדיל ומברך על המאור ועל הבשמים, כניהוג רבינו גרשון מאור הגולה, ומאור נוטל אור ששבת. ואם חל בשבת אומר פסוקי ויתן לך וכו'. ושמעתי אומר שפיוט המבדיל בין קודש לחול חטאתינו ימחול נתקן לאומרו בבית הכנסת בקול רם במוצאי יום כיפורים. ובמעריב מתפלל שמונה עשרה ברכות שלימות כרבי חנינא בן גמליאל שאמר משום אבותיו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. ורבינו אלפסי כתב אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירה היא וכיון דצלי תו לא צריך. והאידנא נהיג עלמא לאצולי תפלת ערבית אחר נעילה.
